ההיסטוריה של לובה: “הגרמנים ירו על הרכבת, היא התהפכה ואני הפכתי נכה”

לובה-ניצולת-שואה

בביקור אצל לובה היא מספרת בגרון חנוק מדמעות על זוועות השואה.  לובה מתקשה להשתחרר מהזיכרונות הקשים וסובלת ממצב כלכלי ירוד מאוד. 

היא ניצולת שואה בת 86, מתגוררת כיום לבד בדירה קטנה בבית שמש. לובה הייתה ילדה קטנה בשואה אבל זוכרת לפרטי פרטים את מה שנאלצה לעבור בשואה. החיים שלה היום לא מקלים על הזיכרונות הקשים שלה מאותה התקופה.

מתוך עדותה של ניצולת שואה- לובה

סיפור השואה של לובה

בשואה לובה הייתה בגיל תחילת בית הספר היסודי, היא הייתה רק בת 6. היא לעולם לא זכתה להתחיל את כיתה א’ בגיל 6 כמו מחברותיה. סיפור החיים שלה בשואה לא קל בכלל, כשהיא מתחילה לדבר על תקופה זו קולה ניתק ממנה, המילים מתאמצות לצאת, העיניים מתמלאות דמעות, הזיכרונות הקשים עוצרים אותה מלספר והבכי פורץ ממנה. מראות השואה מול עיניה תמיד, זוכרת הכל.

אני יהודיה, באתי ממשפחה יהודית, החיים באוקראינה היו קשים ליהודים, העם הנרדף. אני זוכרת איך הגרמנים התחילו להפציץ ואני ואמא ברחנו ברכבות. דחסו בקרון נשים, המון ילדים, בגדים וכל דבר שיכלו להבריח. ברגע אחד הרכבת נפלה והתהפכה כתוצאה מירי של גרמנים עליה. התהפכות הרכבת זכורה לי היטב, כתוצאה מכך מכונת התפירה של אמא נפלה לי על הרגליים והשאירה אותה נכה. משתפת לובה בכאב בזיכרונות הקשים. 

לאחר השואה ובגלל הנכות רק בגיל 10 לובה התחילה ללמוד, עלתה לכיתה א. לובה משתפת בהרגשה הכואבת שעברה, “כולם ילדות קטנות ואני גדולה אבל זה מה שיש”. בהמשך חייה המשיכה לובה ללימודים בבית ספר לסיעוד. את הלימודים הגבוהים סיימה בהצלחה וקיבלה תעודת אחות.

חדשות 12 ערכו כתבה על חייה של לובה

החיים של לובה בישראל

לפני  31 שנה עלתה לארץ  וגם כאן עברה 5 ניתוחים קשים ברגליים ועד היום היא הולכת בעזרת הליכון.  לובה גרה בדיור מוגן בקומה מינוס 1 דירה קטנה ועלובה.  לובה צורכת תרופות שלא בסל הבריאות ומשלמת עליהן סכומים גבוהים מאוד. ביקורים בבית החולים בהדסה הוא דבר שבשגרה אצל לובה, אך עקב המצב הבריאותי המורכב שלה, אינה יכולה להשתמש בתחבורה ציבורית. הנסיעות בתחבורה פרטית, מונית, עולות המון כסף. הנסיעה הלוך וחזור מגיעות לסכום של כ- 400 שקלים.

בדמעות מנסה להסביר, לובה: “הבדידות כל כך קשה אם היה לי כיסא גלגלים הייתי יכולה לעלות לחצר לשבת עם החברות, לספוג קצת שמש, בגיל שלי קשה להיות לבד. המצב הכלכלי של לובה מצריך ממנה לחשוב אם לקנות תרופות, אוכל, כסא גלגלים לו היא משתוקקת, או לשלם למוניות על הנסיעות להדסה. בקל חלוש ובבכי עצור מנסה לבקש סיוע שלפחות יקל מעליה את הזיכרונות הקשים.

חסדי נעמי שמסייעת ותומכת בניצולי שואה דאגה לסלי מזון, שוברי קניה וכמובן שגם לכיסא גלגלים ללובה. היום לובה יכולה לצאת מדירתה הקטנה ולשבת עם חברותיה בשמש בזכותה הכיסא שקיבלה. 

עמותת חסדי נעמי תומכת באלפי ניצולי שואה ודואגת שחייהם אחרי התופת שעברו יהיו פשוטים יותר. העמותה מזמינה אותך לתרום לפרוקטים השונים שלה למען ניצולי שואה ולהיות חלק מהפעילות שלה למענם. 

עוד מידע על פעילות חסדי נעמי כאן

Share this story
More stories